החלטה בתיק ת"א 17383-05-12

לפני בקשה לחיוב בערובה לפי סעיף 353א ל חוק החברות, תשנ"ט-1999.

להלן השתלשלות ההליכים בתיק:

ביום 9.5.12 הוגשה תביעת אברהם כהן (להלן: " הנתבע שכנגד") כנגד חברת "הקטר" בע"מ (להלן: " התובעת שכנגד") על סך 1,840,330 ש"ח בעילת הפרת חוזה.

ביום 2.12.12 הגישה התובעת שכנגד כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד על סך 1,000,000 ש"ח  בעילה נזיקית.

המבקש - הנתבע שכנגד טוען, כי לפי החוק מוטל העול על התובעת שכנגד להוכיח כי יהיה ביכולתה לשאת בהוצאות, אם תחוייב בהן, או אם תוכיח כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה.

בעניין יכולתה של התובעת שכנגד לשאת בהוצאות, טוענת היא כי בבעלותה נכסים ששויים רב. לטענת התובעת שכנגד, עומדת היא בשני התנאים החלופיים הקבועים בסעיף 353א לחוק. התובעת שכנגד מעידה על עצמה כי היא חברה בעלת יכולת כלכלית מוכחת ואמורה לקבל מאות אלפי יורו בתקופה הקרובה מצדדים שלישיים. כן טוענת התובעת שכנגד, כי הנוהג המושרש בפסיקה הינו חיוב בהפקדה של עד 2.5% מסכום התביעה ולא מעבר לכך. לעניין זה, מפנה היא לרע"א 10376/07, רע"א 10671/08 ואחרים.

בעניין הנסיבות, טוענת התובעת שכנגד כי מדובר בתביעת סרק, מה גם שהנתבע שכנגד עצמו חייב לתובעת מאות אלפי שקלים.

סעיף 353א לחוק החברות יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. להלן לשון הסעיף:

" הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

הפסיקה בעניין קובעת כך:

" על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד - על פי הפרשנות שהייתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר - על דרך ההיקש - כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. כמילים אחרות - אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל)". (ע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] תק-על 2008 (1) 1855, סעיף 13 לפסק דינו של כב' השופט מלצר).

במקרה שבפנינו נראה לי כי יש מקום להורות על חיוב בערובה, מן הטעמים הבאים:

1. ביחס ליכולתה של התובעת שכנגד הוגש תצהיר מאת בא-כוחה, ולא על-ידי חשב או בעל תפקיד בתובעת שכנגד עצמה. עורך-הדין אינו בעל מעמד למתן תצהיר בעניין זה. לפיכך, יש לראות את עמדת התובעת שכנגד כחסרה תצהיר תומך.

2. התביעה שכנגד מתייחסת לתביעות שנוהלו כביכול ברומניה וההוצאות שנגרמו בשלן מבלי להתייחס לשאלת חיוב ההוצאות בהליכים עצמם, והיא אינה מציגה תשתית קוהרנטית לתחשיב ההוצאות. בהיבט זה, לא עונה התביעה שכנגד לתנאי הפטור מחיוב בערובה.

החיוב בערובה יועמד על הסך של 25,000 ש"ח, להבטחת הוצאות ההליך והוא יופקד בתוך 7 ימים מיום קבלת החלטה זו.  

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג , 15 ינואר 2013 , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: